מזונות ילדים

מזונות ילדים הנו חיוב אשר תלוי בצרכיו של הילד. לפי הדין האישי החל על יהודים, הוא דין תורה, אב חייב במזונות ילדיו הקטינים, שהינם מתחת לגיל 18 שנים בין אם הורי הקטין נשואים ובין אם לאו, ואילו חיוביה של האם פחותים ואינם מתייחסים כלל לצרכים ההכרחיים של הילדים.
ככלל רק האב מחויב במזונותיהם של הילדים בלא התחשבות במצבו של האב, בין אם האב עני, בין אם האב נכה החי מקצבה, בין אם לאב אין כל הכנסה, ואפילו אם אין הוא יכול לספק את צורכי מחייתו- חובתו כלפי ילדיו לזון אותם קודמת לזכותו לקיים את עצמו. מנגד עומדת טובת הקטינים ומילוי צורכיהם.
ראוי כי הליך המזונות והסכום הנקבע ככל הניתן יהיה ריאלי תוך איזון בין הצורך לספק את צורכי הקטינים מבלי יטיל נטל כבד מידי על כתפי האם או ההיפך.

מקור חיובה של אם להשתתף במזונות ילדיה

חובתה של אם לשאת במזונות ילדיה, נובעת מדין צדקה, ונבחנת במידה ויש ביכולתה הכלכלית של האם להשתתף במזונות ילדיה לאחר מילוי צרכיה ופרנסתה. ניתן לחייב את האם במזונות ילדיה, רק אם הוכח כי הכנסתה עולה על צרכיה.

חובת האב לשאת במזונות ילדיו

החיוב במזונות והמקור לחיוב מחולק ל-3 על פי גלאי הקטינים:
מקור החיוב בקטני קטינים- דהיינו מזונות לילדים לרגע היוולדם ועד גיל 6 שנים קיימת חובה אבסולוטית על האב כאשר חובה זו כפי שהוסבר בראשית אינה תלויה במצבו הכלכלי של האב בין אם האב עני, עשיר, עובד או מובטל וכיו"ב.
האב מחויב לשאת בצרכים ההכרחיים של הילדים המוגדרים ככלכלת הילד הדרוש לקיומו, הלבשה והנעלה, חינוך, מדורם של הילדים.
מקור החיוב בין גיל שש עד חמש עשרה שנים- חלה חובה על האב לזון את ילדיו מכוח תקנות חכמים ותקנות בי"ד (תקנות הרבנות הראשית לא"י משנת תש"ד) . דהיינו מוטלת חובה על האב את ילדיו בגילאים הללו כדי מילוי כל צרכיהם החיוניים – הכרחיים, וחובה זו היא מעין חובה אבסולוטית.
מקור חיוב בין הגילאים חמש עשרה לשמונה עשרה- בשונה מחובת המזונות עד לגיל 15 שנים המוטלת על האב בלבד, הרי שחובת המזונות בתווך גילאים אלו מקורה בדיני צדקה ויכול שתוטל על שני ההורים בהתאם להכנסותיהם. דהיינו כאשר האם אמידה בין אם מנכסים ובין אם מעבודה מעבר לפרנסת עצמה- תחויב האם במזונות ילדיה מדין צדקה. כאשר אין ביכולתה ואין משכורתה מספקיה למחייתה- יחויב רק האב במזונות אלו.
מקור החיוב במהלך שירות צבאי חובה- על פי הפסיקה אשר הרחיבה את חובת המזונות החלה על האב גם לתקופה זו, דהיינו ככלל האב יחויב בתקופת שירות חובה בלבד של הילד לשאת בשליש מהמזונות שהיו משולמים עד אותו מועד.

הגדרת צרכים הכרחיים

הפסיקה הבחינה בין שני מעגלים: צרכים הכרחיים וצרכים העודפים על צרכים הכרחיים בהם נושאים ההורים יחדיו.
על פי פסיקה זו יש לצמצם את הגדרתם של הצרכים ההכרחיים החלים רק על האב ולהרחיב את מעגל הצרכים העודפים על צרכים הכרחיים, כך בהתאם לעקרון השוויון על הנטל לסיפוק צרכי הילד לחול על שני ההורים.

צרכים הכרחיים וצרכים העודפים על צרכים הכרחיים – מהם?

כלכלה, ביגוד, מדור והוצאותיו, חלקן של הוצאות החינוך, מס בריאות.
חוגים, הוצאות בגין שיעורי העשרה, קייטנות, מתנות בהם כאמור יחויב האב בהתאם ליכולתו.

גן ילדים- בהתאם לפסיקה יחויב האב לשאת בתשלום הגן ככל שמדובר בגן ציבורי, אך לא בעלויות גן פרטי.

כן קבעה הפסיקה כי שהייה בגן הילדים עד לשעות אחר הצהריים אינה לצורכי חינוך ומשכך אינה בגדר "צורך הכרחי" ועל שני ההורים לשאת בתשלום באופן שווה.

בריאות- הפסיקה קבעה כי שירותים הניתנים מעבר לביטוח הרפואי הבסיסי אינם בגדר "צרכים הכרחיים" ומשכך שני הורים יחויבו בהם מדין צדקה בין היתר: טיפולי שיניים, טיפולים פסיכולוגיים, משקפיים.

דמי טיפול- הלכה היא כי דמי טיפול הנם חלק ממזונותיו של הילד. האם המשמורנית זכאית לקבל תשלום דמי טיפול בגין הטיפול בילד בין אם על ידה ובין אם על ידי מטפלת שהאם שכרה את שירותיה. דמי הטיפול גבוהים יותר ככל שגיל הילד צעיר יותר. יודגש כי אישה המקבלת מזונות מבעלה אינה זכאית לדמי טיפול.

הוצאות אירוח של הילד בעת שהותו אצל ההורה הלא משמורן

במקרה שבו נמסרה המשמורת של הילדים לאביהם ולאם נקבעו הסדרי ראייה לאם ניתן עקרונית לחייב את האב בסכום כסף לאם בגין הוצאות האירוח אשר מקבילים רעיונית להחזר הוצאות. חיוב הצואות האירוח אינו בגדר מזונות ודרכי גבייתו בהוצאה לפועל כדרכי חיוב כספי רגיל ולא חיוב מזונות.

מזונות ילדים השוהים בפנימייה

ככלל שיעור ילד השוהה בפנימייה הנו מחצית משיעור מזונות ילד השוהה דרך קבע בבית, למעט שכר הלימוד עבור הפנימייה.
מהפסיקה עולה כי חישוב זה נסמך על העובדה שהיות והילד שוהה בפנימייה מרבית הזמן הוצאותיו עבור הכלכלה נמוכות וכך גם הוצאות אחזקת הבית.

 

מדור ואחזקת המדור כחלק ממזונות הילדים

ההוצאות עבור מדור הילדים ( חלק יחסי משכר הדירה) וכן הוצאות החזקת המדור הנם חלק ממזונות הילדים וצרכיהם ההכרחיים ולכן יחולו אף הם על האב. יצוין כי תשלום המדור הנו בנוסף לתשלום המזונות ההכרחיים.
על פי הפסיקה שיעור החיוב משתנה בהתאם למספר הילדים.

עבור ילד אחד- נפסק כי תשלום בגין המדור ואחזקתו בשיעור של 30%.

עבור שני ילדים- נפסק כי תשלום בגין המדור ואחזקתו בשיעור של 40%.

עבור שלושה ילדים ויותר- נפסק כי תשלום בגין המדור ואחזקתו בשיעור של 50% ובמקרים חריגים אף יותר מכך.

האמור לעיל חל במקרה בו תשכור האם דירת מגורים, אך במצב בו לאם דירה בבעלותה, יישא האב בתשלום אחזקת המדור בלבד ביחס המצוין לעיל.

יחד עם זאת היה ולצורך רכישת הדירה נטלה האם משכנתא, גם במקרה זה ניתן לחייב את האב במדור כחלק מתשלום המזונות ומכיוון שתשלומי המשכנתא מבטיחים את מדורו של הקטין, יש להתחשב במרכיב זה בפסיקת המזונות.

הוצאות אירוח

ההלכה בנוגע לתשלומי משכנתא קובעת, כי תשלומי המשכנתא הינם בגדר חיוב הוני החל במערכת היחסים הממונית שבין הבעל לאישה, ואינם בגדר מזונות. יחד עם זאת, המשך תשלום המשכנתא הוא אמצעי להבטחת המדור, ובית המשפט רשאי לכלול נתון זה בין חישוביו לצורך קביעת המזונות, ולחייב את האב לשאת בהחזר החודשי של המשכנתא במסגרת חיובו לשאת במדור הקטינים.

הסמכות לדון במזונות ילדים- בית משפט או בית הדין הרבני?

ככלל מזונות הילדים יידונו בבית משפט לענייני משפחה, ואולם לבית הדין הרבני תהיה סמכות לדון במזונות הילדים ובלבד שתהא הסכמת כל הנוגעים בדבר. דהיינו היה והאב יכרוך את מזונות ילדיו לתביעת הגירושין אשר הוגשה לבית הדין הרבני אולם האם סירבה לכך, בית הדין יהיה מנוע מלדון במזונות.

מזונות זמניים עד לפסיקת מזונות קבועים

לאחר הגשת כתב הגנה ניתן להגיש בקשה לפסיקת מזונות זמניים על מנת לשמור על סטאטוס קוו עד לפסיקת מזונות קבועים. בבוחנו של בית המשפט את הבקשה ובשלב מוקדם בבואו של בית המשפט לפסוק מזונות זמניים, לא נבחנות הראיות לעומקם כפי שנעשה בשלב בחינת המזונות הקבועים.

מזונות שנקבעו בהסכם גירושין- היה והצדדים קבעו את מזונותיהם של הילדים בהסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט, ניתן להגיש תביעת מזונות ראשונית לאחר מכן ללא קשר להסכם אשר נערך בין ההורים.

מזונות שנקבעו בפסק דין- ככלל ניתן יהיה להגיש תביעה לבית המשפט אשר מהותה הגדלה או הפחתת תשלום המזונות לפי העניין. ואולם ניתן יהיה לעתור לבית המשפט בתביעה כזו בהנחה וחל שינוי נסיבות מהותי אשר יש בו כדי להצדיק הפחתה/ הגדלה של המזונות, כגון: שינוי מהותי בהכנסה, הורה אשר נישא מחדש והקים משפחה נוספת, התעשרות או ההיפך וכיו"ב