הסדרי ראיה

מהו הסדר ראיה?

או בשמו החדש – הסדרי מפגש, נועד לאפשר להורה שלא המשמורן לשמור על קשר תקין ובריא עם הילד במקרה של גירושין, כמות והזמן של המפגשים משתנה בהתאם לתנאים שנקבעו ובהתאם לגילם של הילדים. הסדרי ראיה חשוב מאוד להתפתחות הילד ולמצב בו הילד נקלע.

 

כל הנוגע לילדים לאחר גירושים הוא נושא מאוד רגיש ומורכב, גם ההורים וגם בית המשפט לענייני משפחה חייבים לפעול מתוך מחשבה על טובת הילד קודם כל, אם וכאשר ההורים מצליחים להגיע להסכמה בית המשפט יקבע את הסדרי הראיה בהסכם הגירושין, במידה ואין הסכמה, בית המשפט יקבע עבורם זאת לאחר ושמע את הטיעונים משני הצדדים בצירוף תסקיר של שירותי הרווחה או ממונה אשר יועד לעניין זה.

 

יש רגישות גבוהה עבור שעות הסדרי ראיה, יש לקבוע ימים ושעות מדויקים מראש בהם ההורה לא המשמורן הראשי יכול לאסוף ולהחזיר את הילד חזרה. חשוב מאוד גם לסנכרן את הביקורים של הילד בחגים, חופשות ומועדים.
יש להקפיד על קביעה מראש ולא “בדקה ה90”, יחד עם זאת, במידה וקיימים יחסים טובים בין ההורים ישנה אפשרות להתגמש ולבוא לטובת כל הצדדים אשר מעורבים בסיפור. 

פירוק התא המשפחתי ושמירה על טובת הילדים

הליך הגירושין כרוך בהכרח בפירוק התא המשפחתי ובכלל זה בצורך להכריע באשר לזהות ההורה המשמורן בחזקתו יישארו הילדים ובצורך בקביעת הסדרי ראיה להורה הלא משמורן.
במהלכו של פירוק התא המשפחתי עקב פרידת בני הזוג וכחלק בלתי נפרד מהפירוק, עולות שאלות בעלות חשיבות רבה רגשית וכלכלית כאחת. אין ספק שפירוק התא המשפחתי דורש מההורים לקבל הכרעות לא קלות הנוגעות לילדיהם, אשר במרכזה נדרשת הכרעה באשר לזהות ההורה המשמורן ובאשר לקביעת הסדרי ראיה עם ההורה הלא משמורן.אין ספק כי הליך הגירושין טעון רגשית וטובת הילדים הנה מעל לכל. חשוב לזכור הילדים חשופים ומרגישים, משכך השתדלו לא לערבם בסכסוך ולגרום להם בעל כורחם “לבחור צד” במלחמה אליה נקלעו הילדים.

אפוטרופסות

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב – 1962, קובע כי ההורים הם האפוטרופסיים הטבעיים של ילדיהם הקטינים. אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצורכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח יד, שמירה על נכסיו ופיתוחם, וכן הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו והסמכות לייצגו.

בנוסף קובע החוק כי בכל עניין הנתון לאפוטרופסותם חייבים שני ההורים לפעול תוך הסכמה כך שאף לאחר הגירושין וללא הקשר בידי מי נתונה המשמורת, הורי הקטין הם בעלי חובות וזכויות זהות לגבי הקטין, ובעלי מעמד שווה בקבלת החלטות מהותיות הנוגעות לחינוכו של הקטין.

חזקת הגיל הרך

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב – 1962 קובע חזקה לפיה ההחזקה בפועל של קטינים אשר טרם מלאו להם 6 שנים תהא בידי אמם, וזאת מתוך הנחה כי ילדים עד גיל שש מקומם הטבעי בקרב אמם.

יחד עם זאת, לאחרונה בעקבות שינויים שחלו שינויים בחברה הישראלית אשר הובילו בין היתר לשינוי מעמד האב בכך שהאב נוטל חלק מרכז ייוותר מבעבר בחיי הילד. שינוי זה הוביל למצב בו בתנאים המתאימים נקבעת משמורת משותפת ושווה בין ההורים. ועדת שניט שהוקמה בשנת 2005 פרסמה את ממצאי מסקנותיה והמלצותיה להורות על ביטול חזקת הגיל הרך וקביעת זהות ההורה המשמורן תוך בחינה ושימת דגש על טובת הילד.

הסמכות לדון במשמורת

לבית משפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני ישנה סמכות מקבילה בכל ענייני המשמורת ובכלל זה קביעת הסדרי ראיה. הסמכות תהא נתונה לערכאה אליה הוגשה תביעה מוקדמת יותר.

מסוגלות הורית- מהי?

היכולת של הורים לספק את כל צרכי של ילדיהם ובכלל זה, בריאותם הגופנית והפיזית, וסיפוק צורכיהם הגופניים, החומריים והנפשיים של הילדים.

במקרים מסוימים, תדרוש הערכאה השיפוטית כי ההורים יעברו מבחני מסוגלות הורית, בטרם תינתן הכרעה לעניין משמורת ילדים בהם ייבחנו אחריותם של ההורים, עבודתם, טיב הקשר בין ההורים לילדים, יחס הילדים אליהם ועוד.

בחינת מסוגלות הורית של כל אחד מההורים בהליכי הגירושין מהווה אחד הכלים המרכזיים בהכרעה בשאלת “טובת הילד”, וכפועל יוצא ממנה השאלה מי מההורים מסוגל על פי אמות המידה אשר צוינו לגדל את הילדים.

התקשרו עוד היום לתיאום ופגישת ייעוץ בנושא עורך דין משפחה – 077-9976279

עורכת דין מיטל כסיף

סגירת תפריט
דילוג לתוכן